איך נפנה לקבוצה שרוב הנוכחים בה נשים? – מה אומרת האקדמיה

אנו נכנסים לחדר ורוצים לפנות אל כל הנוכחים, אך אבוי, רובם נשים. האם נפנה אל הקהל בלשון זכר או בלשון נקבה?

בזמן האחרון שמעתי, כי האקדמיה העברית החליטה שבמקרים בהם הרוב הוא נשי, יש לנקוט בלשון נקבה. אולם, זו רק שמועה. הדבר אינו נכון. לפי האקדמיה, הפנייה אל קהל כזה היא בלשון זכר.

תשאלו למה? האם אין כאן מקום ליצירת "העדפה מתקנת" לנשים? אז לפי האקדמיה התשובה היא לא, כיוון שצורת הזכר בעברית משמשת לא רק לזכר. בצורה זו אנו נוקטים כאשר אין לנו צורך להבחין במין. צורת הזכר בעברית היא צורה סתמית, ולכן היא יפה גם לנקבות, מה שאין כן צורת הנקבה, המציינת אך ורק נקבה ומוציאה את הזכר.

אביא כמה דוגמאות להמחשה: אנו נוהגים לומר "בית חולים" על מקום הכולל בתוכו הן חולים והן חולות. לעומת זאת, אומרים "בית יולדות", ואכן הוא מתייחס אך ורק לנשים. ב"גן ילדים" יש גם ילדים וגם ילדות, וגם אם הילדות הן הרוב, עדיין המקום יקרא "גן ילדים".

שימו לב, גם במשפטים בעלי מבנה סתמי ננקוט בלשון זכר, כגון "כאן בונים בניין" ולא – "כאן בונות בניין".

יתרה מכך, המגמה המסתמנת בעברית היא, ביטול צורות הנקבה מפני צורות הזכר, ולא להפך. למשל, בעברית של היום כמעט ואין שימוש בצורת "תלכנה" בעתיד. במקום זאת משתמשים ב"תלכו", כך גם בציווי – במקום "לכנה" משתמשים יותר ויותר ב"לכו".

עם זאת, כל אחד באמונתו יחיה, ואם דרככם לפנות לקהל בעל רוב נשי בלשון נקבה, הכל מותר.

%d בלוגרים אהבו את זה: